פסק-דין בתיק ב"ל 21982-09-10

1.         המערער הגיש ערעורו זה על החלטת הועדה לעררים לענין קביעת דרגת אי כושר, מיום 28.4.10, (להלן: "הועדה לעררים" או "הועדה").

הועדה התכנסה בעקבות פסק דין של כב' השופטת ויסמן מיום 17.3.10 אשר החזיר את עניינו של המערער לועדה לצורך שיקול נוסף, (להלן: "פסק הדין הקודם").

            הועדה חזרה על עמדתה וקבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

2.         ב"כ המערער טען, כי הועדה לא מלאה אחר פסה"ד הקודם שהורה לה לחזור ולדון בכושרו של המערער להשתכר על בסיס טענתו, כי הפסיק עבודתו הפיזית, רק  לאחר הניתוח האחרון (בשנת 2008) וכי לפני כן, ההפסקות בעבודתו היו זמניות וכל פעם לאחר תקופת החלמה שב לעבוד במשק.

            כן טען ב"כ המערער, כי בהתאם להוראות פסה"ד הקודם, היה על הועדה להתייחס לחווה"ד מטעמו - של ד"ר טרייבר - מומחה תעסוקתי וכן של ד"ר אשכנזי, לגבי כושרו של המערער להשתכר.

            לטענת ב"כ המערער, המערער אינו מסוגל כלל לבצע את העבודות שמנתה הועדה והיא אף לא מנמקת באופן ענייני מדוע ציינה עבודות אלה דווקא ומה התאמת המערער לבצע אותן. לדידו, לא ניתן כלל להבין את מסקנותיה אלה של הועדה, בהעדר הנמקה.

            עוד טען ב"כ המערער, כי החלטת הועדה אינה משקפת את מצבו הפיזי והנפשי של המערער, את העדר מסוגלותו לעבוד ואת טענתו, כי אינו עובד למעשה כלל לאחר הניתוח האחרון שעבר בשנת 2008.

            לטענת ב"כ המערער, לאור הפגמים הללו, שנפלו בהחלטת הועדה, יש להורות על דיון מחדש בעניינו של המערער בפני ועדה חדשה בהרכב אחר.

3.         לטענת ב"כ המשיב, הועדה מלאה בצורה מלאה אחר הוראות פסק הדין הקודם, ולא נפל כל פגם בהחלטתה ואף אין מדובר באי סבירות קיצונית בהנמקתה ובשיקוליה.

            לדבריו, אף הועדה בדעה כי המערער אכן מתקשה לבצע את החלק הפיזי של עבודתו במשק החקלאי ואולם לא ניתן לשלול את קביעת הועדה, כי אין מניעה שיעבוד בעבודות שאינן פיזיות בהיקף מלא, במשק השייך לו, כפי שתיאר הוא בעצמו בפני הועדה בעת הופעתו בפניה. (הכוונה לתיאורו של המערער בדבר העבודות שהוא מבצע - תאומים טלפוניים, חתימה על שיקים, מעקב אחר פעילות וכיוצ"ב).

            כן הוסיף וטען ב"כ המשיב, כי הועדה התייחסה לחווה"ד מטעם המערער ונמקה עמדתה בהקשר זה וכי לא מצא כל נימוק ממשי שיש בו כדי להעתר לבקשת המערער לפסילת הועדה אשר ישבה בעניינו ולהחלפתה בועדה בהרכב אחר.

            לאור כל זאת, ביקש ב"כ המשיב לדחות את הערעור.

4.         לאחר שעיינתי בטענות ב"כ הצדדים ובכל מסמכי התיק להלן פסק הדין:

            עניינו של המערער הוחזר לועדה לעררים לענין קביעת דרגת אי כושר, על פי פסק הדין הקודם. פסק הדין הקודם הורה על החזרת עניינו של המערער לשיקול נוסף תוך התייחסות לטענתו, כי הפסיק עבודתו הפיזית רק לאחר הניתוח האחרון ולשם התייחסות לחווה"ד של ד"ר טרייבר הרופא התעסוקתי המתייחס לעבודת ניהול משק חקלאי וייעוץ וכן לחוו"ד ד"ר אשכנזי לענין מסוגלות המערער לבצע עבודה הכרוכה במאמץ פיזי ולדיון בענין אי כושרו של המערער לעבודה שאיננה פיזית.

            הלכה פסוקה היא, כי כאשר מוחזר ענין לדיון מחודש בועדה על פי פסק דין קודם, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק דין זה ולפעול על פי הנחיותיו. במקרה של ערעור על החלטת ועדה שכזו, בית הדין בוחן האם הועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין הקודם.

5.         במקרה דנן, הועדה שמעה את טענות המערער ובא כוחו וציינה אותן בפרוטוקול הדיון.   הועדה מצאה לנכון לציין בסעיף ו' לפרוטוקול, כי היא "ראיינה ארוכות" את המערער בנוכחות בא כוחו. הועדה ציינה כי עיינה שוב במסמכים שבתיק.

            הועדה התרשמה משיחתה עם המערער, כי אמנם הוא אינו עובד עוד בעבודה פיזית במשק החקלאי, אך לדבריו, הוא ממשיך להיות מעורב בפן הניהולי במשק ולמשל חותם על שיקים השייכים לעסק ומבצע תיאומים טלפונים.

            הועדה התייחסה למעשה הן לחווה"ד של ד"ר אשכנזי והן לזו של הרופא התעסוקתי ד"ר טרייבר ומסכימה כי המערער אינו כשיר לבצע את החלק הפיזי של עבודתו במשק החקלאי, אך היא מציינת במפורש, כי אינה מקבלת את המלצתו "הגורפת" של ד"ר טרייבר בחוות דעתו.

            הועדה הפעילה שיקול דעתה והגיעה למסקנה כי קיימות מגוון עבודות להן מסוגל המערער, עבודות שהינן בעלות אופי משרדי ושאינן דורשות הכשרה קודמת.